דרכי התשובה – להיות בקי בהליכה (בקי בעייל ובקי בנפיק)

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר וילך /  לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

וזהו (דברים לא – א, ב) “וילך משה.. בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבא”.

כי מבואר בדברי רבינו הקדוש ז”ל (ליקוטי מוהר”ן קמא, סי’ ו-ד) שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה ולשוב להשם יתברך [וכן כל יהודי כשר, כל ימי חייו] צריך להיות בקי בהלכה, מאד, שלא יפיל, ולא ירחק אותו שום דבר בעולם,

בין בעליה (דהיינו כשהוא במצב טוב של עליה רוחנית, ועושה שטייגע”ן ומתעלה מדרגה לדרגה היותר גבוה)

ובין בירידה (דהיינו כשח”ו יורד ממדריגתו הרוחנית) ובכל מה שיעבור עליו יחזק את עצמו (שקורין דער האלטן זיך), ויקיים (תהלים קלט-ח) אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הנך, שגם בשאול תחתיות (דהיינו במצב ומדריגה רוחנית ירודה מאד מאד) יכולים לקרב את עצמו להשם יתברך, כי גם שם ה’ יתברך נמצא, בבחינת “ואציעה שאול הנך”.

דרכי התשובה – להיות בקי בהליכה (בקי בעייל ובקי בנפיק)

והנה כשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה / בהליכה (דהיינו לדעת איך להתנהג תמיד בכל הליכה מהליכותיו, הן כשהוא בדרך והליכה של עליה, הן כשהוא ח”ו בהליכה ודרך לא טוב של ירידה ח”ו), וצריך שיהיו לו שתי בקיאות, היינו בקי ברצוא, (בעליה) בקי בשוב (בירידה) שזהו בחינת עיל ונפיק, בחי’ אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך.

היינו מי שרוצה לשוב להשי”ת [וכל יהודי שרוצה להיות יהודי כשר, כל ימי חייו] צריך לחגור מתניו שיתחזק עצמו בדרכי השי”ת תמיד, בין בעליה בין בירידה שהם בחי’ אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, דהיינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדריגה גדולה או קטנה, אף על פי כן אל יעמוד ויעצור שם, ולא יפחד ולא יקבל שום פחד גבהים, כשעושה מעשיו ביישוב הדעת, ולא יסתפק עצמו בזה,

וצריך שיהי’ בקי מאד לידע ולהאמין שהוא יכול וצריך להתעלות ולעשות שטייגען עוד ועוד ולילך בדרכי העליה יותר ויותר, שזה בחי’ בקי ברצוא. וכן להיפך, שאפילו אם חס ושלום יפול למקום ולמדריגה שפילה שיפול, אפילו כשהגיע לשאול תחתיות ח”ו, גם שם אל יתיאש עצמו לעולם בשום אופן ח”ו, ולא יעלה על הדעת שיחשוב שהוא כבר אבוד ואין לו תקוה לחזור להשם ח”ו, יהי’ בשפלות שיהי’, רק יחפש ויבקש את ה’ יתברך ויחזק את עצמו במקום ובכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, אפילו בדבר קטנטן כי גם בשאול נמצא השם יתברך, וגם משם יוכל לדבק א”ע אליו יתברך שזה בחי’ ואציעה שאול הנך, בחינת בקי בשוב,

כי א”א לזכות לתשובה שלימה [וכן א”א להיות יהודי כשר] כי אם כשבקי בשתי בקיאות אלו. ובאמת הוא בקיאות גדול מאד שיזכה לידע שצריכים ליגע עצמו ולטרוח בעבודת ה’ תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדריגה גבוהה יותר ויותר ויותר, ואעפ”כ אל יפול משום דבר, ואפילו אם יהיה איך שיהיה ח”ו, אעפ”כ אל יפול בדעתו כלל, ויקיים ואציעה שאול הנך, אשרי החי כל ימי חייו ע”פ בקיאות שתי הליכות ודרכים הנ”ל.

וזה בחי’ מה שאמר משה רבינו בסוף ימיו ממש, “בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבא” לא אוכל עוד, עוד דייקא, כי עד עכשיו כל ימי חייו עלה ונתעלה ממדריגה למדריגה יותר גבוה, וגבוה מעל גבוה. ובעת הגעתו לשיא המדריגה שבן אנוש מסוגל ויכול להגיע, וכמו שאמר רבינו ז”ל בסוף ימיו שכבר היה רוצה לפשוט מעליו את החולצה – הגוף הגשמי המעכב להתעלות עוד, כי כבר הגיע לסוף רום המעלות.

וזהו “לא אוכל עוד לצאת ולבא“, לצאת ולבוא דייקא, דהיינו בקי בעיל בקי בנפיק, בחי’ רצוא ושוב. כי גם במה שקשור להתחזקות מחלישות הדעת וכו’ שכל אחד מאיתנו וכל צדיק עובר במשך ימי חייו, כבר הגעתי גם בענין הזה לרום המעלות. וע”כ הגיע הזמן ללכת מעוה”ז לעולם שכולו טוב ודביקות בה’.

בברכת התורה וכטו”ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

מאמר מקושר

כתיבת תגובה