לדן לכף זכות
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר תצוה | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(שמות כח – לח) "והיה על מצחו תמיד, לרצון לפני ה'". כתוב בתורתינו הקדושה (ויקרא יט – טו) בצדק תשפוט את עמיתך, ולמדו חז"ל (תורת כהנים – כאן) שצריך לדון כל אדם לכף זכות.
ואמרו חז"ל (ברכות לא, ב) שאמרה חנה לעלי הכהן – לאו איכא שכינה ורוח הקודש, אצלך שדנתני לכף חובה, ולא דנתני לכף זכות ואמרו (שבת לב, א) ת"ר מי שחלה ונטה למות, אומרים לו "התוודה", שכן כל המומתים מתוודים, עלה למטה ונפל יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול, ואם לאו – אינו ניצול.
ואלו הם פרקליטין של אדם? תשובה ומעשים טובים.
ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה, ואחד מלמד עליו זכות – ניצל, שנאמר (איוב לג, כג – כד) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו, ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו',
ואמרו (שם קכז, א) ששה דברים אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, וא' מהן הדן את חבירו לכף זכות.
ואמרו (שם, כ) הדן את חבירו לכף זכות דנים אותו לכף זכות.
ועיין שם במס' שבת (קכז, ב) סיפורים נפלאים מאלפים עד כמה יש להתאמץ לדון את חבירו לכף זכות, כהא, מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון, ונשכר אצל בעה"ב אחד בדרום שלוש שנים, ערב יוה"כ אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני, אמר לו אין לי מעות אמר לו תן לי פירות, אמר לו אין לי פירות, תן לי קרקע, אין לי, תן לי בהמה, אין לי.
הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש ע"ש כמה צריכים לדון לכף זכות, ואמרו שם, ת"ר מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו, עיי"ש ששאל אותם במה חשדתוני?
ועיי"ש שדנו אותו לכף זכות, ואמר להם העבודה, כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידון אתכם לכף זכות.
ואפילו כלפי מעלה ישנה בחינה כזאת וכדאיתא בזוה"ק (ח"ב קן.) זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה.
ואמרו (פסחים פז:) מפני מה זכה ירבעם בן יואש להמנות עם מלכי יהודה? מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס.
ואמרו (ירושלמי קידושין פ"א) אפילו תשע מאות וצ"ט מלאכים מלמדים עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות. הקב"ה מכריעו לכף זכות.
ואמרו (דרך ארץ רבה – ו) א"ל בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות.
ואיתא באורחות חיים לרבינו הרא"ש זצ"ל סי' ק"מ וז"ל שידין את חבירו לכף זכות.
וכ"כ הגאון המקובל רבי מאיר פאפירש בהנהגות אות כו ז"ל מצוה רבה לדון את חבירו לכף זכות, אף אם יהי' הדבר נוטה יותר לכף חובה, ואפילו ודאי לכף חובה תכריעהו לכף זכות, כי הדן את חבירו לכ"ז – דנים אותו בשמים לכ"ז.
וכתב הגה"ק ר' מיכל מזלאטשוב זצ"ל בערך דיבור וז"ל כששומע דבר מבני אדם אשר לא כדת, יזהר מאד מה שאמרו חז"ל הוי דן את כל אדם לכף זכות (אבות פ"א מ"ו).
ובערך כף זכות כתב שדבר זה הוא מידה עליונה ויקרה, ומונעת מן האדם הקטטה והמריבה, ונותנת שלום בארץ וגורם שבשמים יהיו לו מליצי יושר שידונוהו לכ"ז.
והשי"ת חפץ בכך ומראה לו חיבה.
ובהנהגות מהרבי ר' אלימלך מליזנסק זצ"ל – אות ח', כתב שישמור עצמו מלשנוא שום יהודי, וכל שאפשר לדונם לכ"ז, מחוייב לאהוב בנפש ולקיים (ויקרא יט-יח) ואהבת לרעך כמוך.
וראה בליקוטי מוהר"ן לרבינו הקדוש (קמא, סי' רפב) דברים נפלאים ועצומים ויסודות נשגבים בעניין זה.
וזהו והיה על מצחו (ומחשבתו) תמיד, לרצון להם (לכל יהודי ויהודי לדונו לרצון ולכף זכות) לפני ה'. אכי"ר.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – נצח מאיר
