מעשה ממרור
מעשה ממרור שסיפר רבי נחמן מברסלב – כמופיע בספר "כוכבי אור", בפרק "סיפורים נפלאים".
מעשה ממרור – שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל :
שֶׁפַּעַם אַחַת הָלְכוּ יְהוּדִי וְגֶרְמָנִי יַחַד נָדוּד,
וְלִמֵּד הַיְהוּדִי אֶת הַגֶּרְמָנִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ יְהוּדִי (כֵּיוָן שֶׁהַלָּשׁוֹן הוּא אֶחָד),
וְהַיְהוּדִים רַחְמָנִים וְיָרַחֲמוּ עָלָיו.
וְכֵיוָן שֶׁבָּא סָמוּךְ לְפֶסַח לִמְּדוֹ אֵיךְ שֶׁיִּתְנַהֵג (שֶׁיִּקְרָא אוֹתוֹ בַּעַל הַבַּיִת לְבַיִת עַל הַסֵּדֶר) בְּכָל הַסֵּדֶר,
שֶׁעוֹשִׂין קִדּוּשׁ,
וְרוֹחֲצִים יָדַיִם,
רַק שָׁכַח לֵאמֹר לוֹ שֶׁאוֹכְלִים מָרוֹר.
וְכֵיוָן שֶׁבָּא לְהַסֵּדֶר רָעֵב מִכָּל הַיּוֹם,
וּמְצַפֶּה שֶׁיֹּאכַל הַדְּבָרִים טוֹבִים שֶׁאָמַר לוֹ הַיְהוּדִי,
אֲבָל נוֹתְנִים לוֹ חֲתִיכַת כַּרְפַּס בְּמֵי מֶלַח,
וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוּהָגִים בַּסֵּדֶר,
וְאוֹמְרִים הַהַגָּדָה.
וּכְבָר הוּא בְּעֵינַיִם צוֹפִיּוֹת לְהָאֲכִילָה,
וְהוּא שָׂמֵחַ כְּבָר שֶׁאוֹכְלִים כְּבָר הַמַּצָּה.
פִּתְאֹם נוֹתְנִים לוֹ מָרוֹר,
וְנַעֲשָׂה לוֹ מַר בְּפִיו,
וְהוּא חָשַׁב שֶׁזֶּהוּ הַסְּעֻדָּה, שֶׁרַק זֶה יֹאכְלוּ.
בָּרַח תֵּכֶף בִּמְרִירוּת וְרָעָבוֹן,
וְחָשַׁב אֶל עַצְמוֹ יְהוּדִים אֲרוּרִים,
אַחַר כָּל הַצֶּעֶרֶמָנְיָא [טקסים] נוֹתְנִים זֶה לֶאֱכֹל.
וּבָא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָשַׁן,
וְאַחַר כָּךְ בָּא הַיְהוּדִי בְּפָנִים שְׂמֵחוֹת,
שָׂבֵעַ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה,
וּשְׁאָלוֹ אֵיךְ הָיָה לְךָ הַסֵּדֶר, סִפֶּר לוֹ בְּכַעַס.
אָמַר לוֹ הוֹי גֶרְמָנִי שׁוֹטֶה,
אִם הָיִיתָ מְחַכֶּה עוֹד מְעַט,
הָיִיתָ אוֹכֵל כָּל טוּב כָּמוֹנִי.
כֵּן הוּא בְּעִנְיַן רַבֵּנוּ (וַעֲבוֹדַת ה'),
שֶׁאַחַר כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת עַד שֶׁבָּאִים
(וּמִתְקָרְבִים לְרַבֵּנוּ אוֹ לַעֲבוֹדַת ה' לְזַכֵּךְ הַגּוּף)
נוֹתְנִים מְעַט מָרוֹר מְרִירוּת,
כִּי זִכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת,
אֲבָל הָאִישׁ חוֹשֵׁב שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה רַק הַמְּרִירוּת,
אַךְ זֶהוּ הַכֹּל רַק הַמְּרִירוּת וְכוּ' עַל כֵּן בּוֹרֵחַ תֵּכֶף.
אֲבָל כֵּיוָן שֶׁמְּחַכֶּה מְעַט וְסוֹבֵל זֶה הַמְּרִירוּת מְעַט מִזִּכּוּךְ הַגּוּף,
אָז מַרְגִּישׁ אַחַר כָּךְ כָּל מִינֵי חִיּוּת וְתַעֲנוּג
(וְאֵלּוּ הַמְּשָׁלִים יְכוֹלִים לִלְמֹד מֵהֶם עֵצוֹת לְכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה').
כֵּן הוּא בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם,
שֶׁמִּקֹּדֶם עוֹבֵר הַמְּרִירוּת שֶׁל זִכּוּךְ הַגּוּף,
אֲבָל אַחַר כָּךְ מַרְגִּישׁים הַחִיּוּת וְכוּ'.
נאמר בהגדה של פסח: "פסח, מצה ומרור"
שואלים המפרשים למה כתבו פסח מצא ובסוף מרור,
לפי סדר הדברים היה קודם מרירות של הגלות – ואח"כ הגאולה פסח ומצה?
והתירוץ הוא שהמרירות היא הכנה נפלאה לישועה,
אבל בעת המרירות אזי השם יתברך והשגחתו בהעלם גדול
ואז המבחנים באמונה..,
אבל אח"כ בזמן הישועה – היינו אחרי המרירות והנסיונות
כשמגיעה הגאולה – "פסח ומצה", רואים
שכל המרור – המרירות והניסיונות והקשיים שעברו עלינו –
הם כולם היו חלק מהישועה, והכל מאיתו יתברך לטובה (גם מה שלא הבנו בתחילה).
לכן בליל הסדר הקפיד בעל ההגדה למנות "פסח מצא ומרור".
ותחזנה עיניינו בישועתו בקרוב.
(אגדה של פסח הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער).
כָּךְ בְּדִיּוּק עָלֵינוּ לְהִתְיַחֵס לְכָל הַ'מָּרוֹר' שֶׁאָנוּ טוֹעֲמִים יוֹם-יוֹם בַּגָּלוּת הַמָּרָה.
בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלָּנוּ,
בְּחֹסֶר מִלּוּי מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ וְהַצְּרָכִים הַפְּשׁוּטִים,
גַּם כְּשֶׁאָנוּ זוֹכִים לִחְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
הֲרֵי הַלֵּב וְהָרְצוֹנוֹת עֲדַיִן בַּגָּלוּת –
כָּל עוֹד אֵין לָנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ,
וְכָל עוֹד חֲסֵרָה לָנוּ הַשְּׁלֵמוּת בְּאַהֲבַת הַתּוֹרָה וּבְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל,
אָנּוּ עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַנִּסָּיוֹן.
עָלֵינוּ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת וּלְהַאֲרִיךְ אַפַּיִם,
וְלִזְכֹּר שֶׁדַּוְקָא הַמְּרִירוּת הַזּוֹ הִיא הַ'זִכּוּךְ' הַנִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָכִיל אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל.
אַחֲרֵי הַחֹשֶׁךְ וְהַקְּשָׁיִם שֶׁעּוֹבְרִים עַל עַם יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל אֶחָד בְּפַרְטִיּוּת הֵן בְּפַרְנָסָה,
בִּבְרִיאוּת וּבַנֶּפֶשׁ –
הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא וְתַפְתִּיעַ.
כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדָנוּ רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֶב,
שֶׁלְּפָחוֹת הַגְּאֻלָּה הַפְּרָטִית שֶׁלִּי –
תָּלוּי בְּרִבּוּי הַתְּפִלּוֹת וּבְמִדַּת הַהֲכָנָה שֶׁלָּנוּ.
מִי שֶׁבּוֹעֵט בַּיִּסּוּרִים הַלָּלוּ,
דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ אוֹרֵחַ שֶׁבָּרַח מֵהַשֻּׁלְחָן רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהֻגְּשָׁה הַמָּנָה הָעִקָּרִית.
הוּא סָכָל, שֶׁסּוֹבֵר בְּטָעוּת שֶׁהַמָּרוֹר הוּא לְתָמִיד עַל הַסּוֹף,
וְלֹא מֵבִין שֶׁהוּא רַק הַמָּבוֹא הַהֲכָנָה לַסְּעֻדָּה.
וּכְדַאי וְרָאוּי לִסְבֹּל אֶת הַמְּרִירוּת הַזְּמַנִּית,
כְּדֵי לִזְכּוֹת לַסְּעֻדָּה הַדְּשֵׁנָה וְלַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה הַמְּצַפָּה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ –
גְּאֻלָּה פְּרָטִית וּכְלָלִית לִכְלַל עַם יִשְׂרָאֵל –
כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחוּ נְבִיאֵנוּ וַחֲכָמֵינוּ זַ"ל שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַחֲרֶיהָ גָּלוּת!
