משיבת נפש יא, יב ,יג, יד – מספרי רבי נחמן מברסלב

משיבת נפש אות יא

עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה הוּא שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְגֻלָּה וּמַקִּיף, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עַל מַה בָּחַר בָּנוּ בְּיוֹתֵר מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁטָּעַן שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם בֶּאֱמֶת הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת נִקְרָאִים יִשְׂרָאֵל “סְגֻלָּה”, כִּי הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם הוּא רַק כְּמוֹ סְגֻלָּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַכְּלוּלָה מִכָּל הַנְּקֻדּוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הַנְּקֻדָּה הַזּאת עוֹמֶדֶת בֵּין שְׁמָד לְרָצוֹן שֶׁזּאת הַנְּקֻדָּה הִיא עִקַּר הַהֶבְדֵּל בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לַעֲלוֹת מֵהָרָע שֶׁל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמָד וְלִכְנס לִכְלַל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן. וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל עַד שֶׁכִּמְעַט אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְזֻהֲמַת הָעַכּוּ”ם מֵחֲמַת עצֶם רִבּוּי קִלְקוּלָיו חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְחַזֵּק עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת יַהֲדוּתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצַּד הַתּוֹלָדָה שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁכִּמְעַט אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל מֵעצֶם קִלְקוּלָיו. אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בָּזֶה מְאד, כִּי הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַכְּלָלִיּוּת הַזּאת שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת משֶׁה שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד כַּנַּ”ל הוּא סוֹד גָּדוֹל אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ וְעַל כֵּן אַדְּרַבָּא, מִי שֶׁנָּפַל בְּדַעְתּוֹ כָּל כָּךְ בְּוַדַּאי הוּא בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ עַל חֶלְקוֹ, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְלא עָשַׂנִי גּוֹי וּמְלֻבָּשׁ בּוֹ נְקֻדָּה קְדוֹשָׁה כָּזאת, אֲשֶׁר הוּא עִקַּר הַהֶבְדֵּל בֵּין קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעַמִּים, וְעַל יְדֵי הַנְּקֻדָּה הַזּאת יְכוֹלִין הַכּל לַעֲלוֹת מִשְּׁמָד מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, לְרָצוֹן. וּבִלְבַד שֶׁלּא יִתְיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמָם שֶׁלּא יִהְיוּ בִּבְחִינַת וַאֲשֶׁר אָמַרְתֶּם נִהְיֶה כַגּוֹיִם, שֶׁזֶּה הָיָה בְּחִינַת הַפְּגָם שֶׁלּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, מֵחֲמַת שֶׁנָּפְלוּ בְּדַעְתָּם מְאד עַל יְדֵי שֶׁיָּדְעוּ עצֶם קִלְקוּלָם עַד אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה לָהֶם לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מְקַיְּמִין אוֹתָהּ וּפְגָם זֶה דַּיְקָא גָּרַם חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַגָּלוּת כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, הוּא בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל חֶלְקוֹ עַל נְקֻדּוֹת קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ שֶׁזֶּה עִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה כַּנַּ”ל וּלְחַפֵּשׂ אַחַר נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָכוֹל בֶּאֱמֶת לַעֲלוֹת מִשְּׁמָד לְרָצוֹן. אַךְ לִזְכּוֹת לְכָל זֶה בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הוּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת משֶׁה וְהֵם מְעוֹרְרִין וּמְאִירִין בָּנוּ הַנְּקֻדָּה הַזּאת שֶׁעַל יְדֵי זֶה הֵם מַמְתִּיקִין כָּל הַדִּינִים וּמַעֲלִין אוֹתָנוּ מִשְּׁמָד לְרָצוֹן כַּנַּ”ל (הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הֲלָכָה ה אוֹת ז ח)

# גְּלַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אַתָּה מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת וְאַתָּה בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה מְאד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאִי אֶפְשָׁר עוֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחַקְתָּ מְאד מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי כֵן תֵּדַע, שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמְךָ גַּם כֵּן שָׁם תּוּכַל לִמְצא אֱלקוּתוֹ וּמִשָּׁם אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמֶךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי לא רְחוֹקָה הִיא מִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹמְךָ שָׁם רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים (שָׁם)

1 2 3 4העמוד הבא

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close