שיחות הר"ן

שיחות הר”ן לד – לה

שיחות הר״ן לד

אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ט”ו):
“וְהֶאֱמִין בַּה’ וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה” .
וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְבָנִים, אֱמוּנָה בְּגִימַטְרִיָּה בָּנִים (102).

שיחות הר״ן לה

וְאָמַר: שֶׁהוֹלֵךְ אֶפִּיקוֹרְסוּת גָּדוֹל עַל הָעוֹלָם.
וְכֵן סִפֵּר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוֹלֵךְ וְנִמְשָׁךְ אֶפִּיקוֹרְסוּת גָּדוֹל בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בָּעוֹלָם.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה בְּאֵלּוּ הָעִתִּים.

וְאָמַר: אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל מַה שֶּׁהוּא מְסַפֵּר זֹאת,
שֶׁיִּהְיֶה אֶפִּיקוֹרְסוּת בָּעוֹלָם וְשֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה,
כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא אוֹמֵר זֹאת אַף־עַל־פִּי־כֵן מִתְגַּבֶּרֶת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַבִּלְבּוּלִים.
כִּי הֲלֹא גַּם דָּנִיֵּאל וְכַיּוֹצֵא הוֹדִיעוּ מִקֹּדֶם, שֶׁקֹּדֶם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים,
“וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְהַמַּשְׁכִּילִים יָבִינוּ” וְכוּ’ (דָּנִיֵּאל י”ב),

וְאִם־כֵּן מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ מִקֹּדֶם שֶׁזֶּה יִהְיֶה הַנִּסָּיוֹן קֹדֶם בִּיאַת מָשִׁיחַ שֶׁיִּתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים בֶּאֱמוּנָה,
וּמִי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן וְיִשָּׁאֵר קַיָּם בֶּאֱמוּנָתוֹ – אַשְׁרֵי לוֹ וְיִזְכֶּה לְכָל טוּב הַמְעֻתָּד לָבוֹא לָנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ
אֲשֶׁר נִבְּאוּ עֲלֵיהֶם כָּל נְבִיאֵינוּ וַחֲכָמֵינוּ מִקֹּדֶם,

וְאִם־כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁכָּל אֶחָד יַשְׂכִּיל וְיָחוֹס עַל עַצְמוֹ לִשָּׁאֵר קַיָּם חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ,
וְלֹא יִהְיֶה לוֹ עוֹד שׁוּם נִסָּיוֹן וְצֵרוּף כְּלָל מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הוֹדִיעוּ זֹאת מִקֹּדֶם.

וּבֶאֱמֶת אַף־עַל־פִּי־כֵן אַף־עַל־פִּי שֶׁהוֹדִיעוּ זֹאת מִקֹּדֶם, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה נִסָּיוֹן גָּדוֹל.
וְרַבִּים יַרְשִׁיעוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים” (דָּנִיֵּאל י”ב).
אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי מוֹדִיעַ זֹאת מִקֹּדֶם, בִּשְׁבִיל אוֹתָן מְעַט הַכְּשֵׁרִים שֶׁיְּחַזְּקוּ עַצְמָן בֶּאֱמוּנָתָן,
וּבְוַדַּאי יִהְיֶה לָהֶם מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בְּדַעְתָּן, לְמַעַן יִהְיֶה לָהֶם לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ
וְהִתְחַזְּקוּת וְהִתְאַמְּצוּת יוֹתֵר כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁכְּבָר דִּבְּרוּ מִזֶּה מִקֹּדֶם.

תגים

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button

מתנות לאביונים ומחצית השקלמתנות לאביונים היא אחת מהמצוות החשובות הנוהגות בחג הפורים, והיא חלה על גברים ונשים כאחד. המצווה מחייבת כל אדם להעניק מתנות במהלך החג לשני אביונים לפחות, מתנה אחת לפחות לכל אחד – וזאת כדי להרבות שמחה בעם ישראל ! ודווקא עי”ז מתקבלות כל התפילות, כמו שנותנים לעניים ביד רחבה לשמח אותם, כך נותנים לנו משמיים ועונים לתפילותינו – שאנחנו, כל אחד מאיתנו עני עם הצרות שלו והקשיים שלו בחיים (ממולץ לקרוא – תפילה לתורמים מתנות לאביונים).

צדקה מרחיבה ומעשירה – ע”כ ראוי להרבות במתנות לאביונים יותר מלהרבות בסעודתו. את המתנות לאביונים – מחלקים בסתר ובכבוד למשפחות נזקקות וילדים עניים – “בו ביום”.
בואו תזכו בנו – תרמו בשמחה ותצליחו כל השנה… מתנות לאביונים
052-565-2005
Close