אלה מסעי – וכי התורה היא ספר היסטוריה?

פרשת-השבוע ברסלב - לוגו, אלה מסעי בני ישראל פרשת השבוע

"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן" (במדבר לג-א).

והכתוב מונה והולך ארבעים ושתים מסעות, והשאלה נשאלת,
לשם מה טרחה תורתינו הקדושה לכתוב כל מקומות המסעות,
הרי מה דהוה הוה, והרי אין התורה הקדושה, ספר היסטוריה?!

וישנם הרבה תשובות לשאלה.
ונביא ונבאר בקצרה מקצתם.

אלה מסעי

במדרש הגדול כתב וז"ל "אלה מסעי",
להודיע לדורות הבאים גדולתו של מי שאמר והיה העולם,
שזן [ושמר מכל הפגעים והסכנות] וסיפק צרכיהם של שש מאות אלף איש
[כלומר הגברים מגיל עשרים עד גיל שישים, ומלבדם הילדים והצעירים עד גיל עשרים,
ומלבדם הזקנים מעל גיל שישים, כי רבים הם, ובפרט בימיהם שהאריכו שנים,
ומלבדם נשים, וילדות וזקנות, שבאומדן זהיר בלי שום הגזמה,
מסתמא לא היו פחות מפי שש, דהיינו שלוש מיליון ושש מאות אלף]

במקומות שהם רחוקים מן היישוב, ואין בהם לא מים ולא זרע ואוכל,
ומי שאינו מאמין ילך לאותם מקומות ויראה [שאכן רחוקים מן היישוב היו] שהרי שמותיהם, מפורשים. ע"כ.

וכיוצא בזה מובא ברמב"ן ז"ל בשם הרמב"ם ז"ל
שהצורך להזכיר המסעות גדול מאד,
כי הניסים היו אמיתיים לכל רואיהם,
אך בעתיד יהיו הדברים רק בשמועה רחוקה,
וידע הבורא ית' כי יעבור על האותות מה שיעבור,
ולא יאמינו השומעים ויחשבו שהיו ישראל במדבר קרוב ליישוב,
ע"כ הרחיק מלבות בני אדם המחשבות המכחישות והכפרניות אלה,
וחיזק האותות [המן והבאר והשלו וענני הכבוד] והזכיר המסעות,
כדי שיראו הדורות הבאים איך עמדו במקומות האלה מ' שנה.

ורש"י כתב וזה לשונו: למה נכתבו המסעות הללו?
להודיע חסדיו של מקום שאע"פ שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר,
לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל מ' שנה ולא הייתה להם מנוחה,
שהרי אין כאן אלא מ"ב מסעות, צא מהן י"ד שכולם היו בשנה הראשונה,
ועוד הוצא ח' מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן בשנת המ',
נמצא שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא כ' מסעות.
זה מיסודו של רבי משה הדרשן זצ"ל.

ורבי תנחומא דרש דרשה אחרת משל למלך שהיה בנו חולה,
והוליכו למקום רחוק לרפואתו, כיון שהיו חוזרים התחיל אביו מונה כל המסעות,
אמר לו כאן ישננו, כאן ישבנו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'.

והרמב"ן ז"ל גם העמידו על האמונה, וז"ל:
כתיבת המסעות מצוות ה' היא [או מהטעמים הנ"ל, או מזולתם] לא נתגלה לנו סודו.

והספורנו כתב, רצה הא-ל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם אחריו,
וכמ"ש הנביא (ירמיה ב,ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר,
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך,
לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קודש ישראל ה'
(ועיי"ש בהמשך שכל הגויים המציקים וגוזלים ומכלים את ישראל, ה' יפרע מהם כדבעי).

והדגל מחנה אפריים (דוד רבינו ז"ל) כתב שכל המסעות היו מ"ב,
והן אצל כל אדם מיום הולדו עד שובו אל עולמו:
הוצאתו מרחם אמו – הוא בחינת יציאת מצרים,
ואח"כ נוסע ממסע למסע (ועובר עליו אז מה שעובר עליו, ובסוף הכל מתהפך לטובה)
עד בואו לארץ החיים העליונה.

והשל"ה הקדוש ביאר שהמסעות הן כמו הגלויות, והם מכפרים.
גם מי שכתת רגליו וגולה למקום תורה, המסע שלו הוא על פי ה',
לכן היו הראשונים מתגרשים מבתיהם ללמוד תורה.

והאלשיך כתב (בביאור המ"ת) שהכוונה לצרות אשר מצאו אותם ברוב המסעות,
ושב ה' והזכירם, כמצטער כביכול, על אשר נצטערו במסעות.

ובתולדות יצחק כתב שהמסעות נכתבו כדי שמי שיגיע למקום יברך
"ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה".

ובס' מנחה בלולה כתב שבא הכתוב ללמד,
שהיו מ"ב מסעות כנגד שם של מ"ב.
אנא ה' תתיר צרורה, קבל רינת עמך,
כבבת שמרם, שועתנו קבל ושמע צעקתנו, אמן.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
ישיבת נצח מאיר