התפילה

עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפילה

ליקוטי מוהר”ן ח”א : עיקר כלי זינו של משיח הוא התפילה.
ובקיצור ליקו”מ שם, יש שינוי לשון : עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפילה.

והנה באמת האיש הישראלי נמצא כסדר במלחמה תמידית, שהיא מלחמת היצר, וכמ”ש (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכמו שפרש”י ‘מנעוריו’ כתיב, משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע, ואכן זוהי כל תכלית בריאת וביאת האדם לעולמו, לעמוד במערכת וקשרי המלחמה, ולהיות איש חיל באמת, ולכבוש כל הכבישות העומדות בדרכו למען טובתו הניצחית, דהיינו להכניע כל מידותיו ותאוותיו הרעים. ויבטלם כליל ויזכה למשול על כל רצונותיו, כי אזי יאה לקרותו גיבור מלחמה, וכמ”ש חז”ל (אבות פ”ד מ”א) איזהו גיבור – הכובש את יצרו, ועיקר הכלי זיין העומד לרשותו הוא התפילה, לזעוק ולצעוק לפני השי”ת להינצל מהיצר, שהם המים הזדונים המסובבים את האדם כל משך חיותו בעוה”ז.

והנה אחרי שנתאמת לנו שעיקר כלי זיין במלחמתנו, מלחמת היצר – היא התפילה, יש להבין משחז”ל (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצה”ט על יצה”ר, אם ניצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, אם ניצחו מוטב, ואם לאו יקרא ק”ש, אם ניצחו מוטב ואם לאו יזכיר יום המיתה, שלכאורה קשה ולמה לא הזכיר עיקר הכלי זיין והעצה לנצחו דהיינו ע”י התפילה ? ויש לומר דבעל המאמר לא בא לומר דברים ידועים ופשוטים שכל ילד ובר בי רב יודע מזה, אלא בא לגלות עוד דרכים וכלים לנצח המלחמה, ואע”פ שבודאי התפילה היא העיקר, מ”מ בתפילה לבד לא סגי כי השי”ת רוצה שנעשה ג”כ עוד דברים להראות תוקף וחוזק רצוננו, ועוד משום שעכשיו בעוה”ר לא תמיד דעתנו צלולה להתפלל תפילה המתקבלת, ע”כ מצא לנכון לגלות עוד דרכים לנצח מלחמתינו.

והנה כשם שאיש חיל צריך להיות מלומד מלחמה בבחי´ (שה”ש ג) ששים גבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, והעיקר הוא ידיעה נכונה, איך ומתי להשתמש עם כלי נשקו, כך צריך כ”א להיות מלומד תפילה, ולדעת שעל כל התקפת האויב מיד לרוץ לנשק, דהיינו לתפילה, ללחום איתו.

ובכלל “מלומדי מלחמה” לדעת כל ההלכות הקשורות עם התפילה, וכן לדעת פירוש המילות בכל הסידור, והמחזורים, והסליחות, והתהילים, ושאר ספרי תפילות תחינות ובקשות.

וכשם שהלוחם צריך לדעת לכוון למטרה, כן המתפלל צריך להתאמץ לכוון בתפילה, ולהסיר כל המניעות והבילבולים, וכמב”פ שלזה זוכים ע”י בחי´ משפט, כגון נתינת פרוטה לצדקה לפני התפילה, וכמב”פ, כי כשם שיש כישורים מסויימים הנדרשים ללוחם, כן הוא בעניין התפילה, וכמ”ש הרמב”ם (ה´ תפילה פ”ד ה”א) שטהרת הידיים וכיסוי הערוה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב הן דברים המעכבים את התפילה.

וכשם ששר צבא היוצא למלחמה משתדל לנהל אותה במקום ובשעה הכי מובחרת ונוחה לניצחונו, כך ראוי לכל יהודי להשתדל להתפלל בעת רצון… דהיינו: בשחרית כוותיקין, שגם מדינא רק אז מקיימים המצוה לכתחילה (כמבואר בשו”ע או”ח סי´ פ”ט), וכמ”ש חז”ל (ברכות ט:) כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל אותו היום וכפירשו התוס´ (ד”ה כל), דהיינו כותיקין.

וכן בכל עת שהציבור מתפללים וכמ”ש חז”ל (שם ח.) מאי דכתיב (תהלים פט) ואני תפילתי לך ה´ עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים עיי”ש.

וכן בכל פעם שאנו רואים התגלות החסד בעולם, וסימנא טבא מן שמיא הוא עת רצון וראוי להתפלל אז כמ”ש (תענית כד:) א”ל רבי אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון בחלמי שלם טב לרב, מריבין טב, דמטוביה מטיב לעמיה, אמר ש”מ עת רצון היא, בעי רחמי ואתי מיטרא, וכמ”ש חז”ל (סנהדרין סד.) אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה, וכמ”ש (שם קב.) בעת רצון עניתך, עת מזומנת לטובה, ועיין במגן אברהם (סי´ א סק”ד) בשם הרקנט”י שסוף הלילה (מה שקורין פארטאג´ס) הוא עת רצון לבקש צרכיו עיי”ש.

וכבר נודע שעיקר העת רצון הוא בחצות לילה דייקא, כי כן מבואר היטב בהרבה הרבה מקומות בזוהר הק´, וכן איתא ג”כ בהדיא בתלמודא דידן (יבמות עב.). _ ועיקר חצות הוא תמיד אחר שש שעות מתחילת הלילה הן בקיץ הן בחורף ונמשך עד גמר אשמורה שניה, דהיינו שנמשך ב´ שעות, וכמבואר בדברי רבינו ז”ל (בל”מ ח”א קמט).

ובודאי מי שחושב על סופו ותכליתו צריך להשתדל מאד מאד לנצל כל הזמנים הנ”ל, ובפרט זמן חצות הלילה, ועכ”פ לפרקים כגון אחת לשבוע, עד שירחם ה´ ויוכל לנצלם בקביעות, ועל הנ”ל בעצמו צריך להשתמש עם כלי זיינו ולהרבות בתפילה, ועל זה אמרו חז”ל (אגדת בראשית כט) אשרי אדם שנמצא לו שעה של רצון, ועכ”פ כל העיתים טובים לתפילה וכמ”ש (דברים ד) כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה´ אלוקינו בכל קראינו אליו וכמ”ש חז”ל (אג”ב כט) א”ל דוד רבונו של עולם בכל שעה שאני מתפלל לפניך עשה אותו עת רצון עיי”ש. וכן לעניין מקום התפילה יש להתפלל במקום קבוע, וכמ”ש חז”ל(ברכות ז: כל הקובע מקום לתפילתו אויביו נופלים תחתיו, ועיין בשו”ע או”ח סי´ צ כל הפרטי דינים הנוגעים בזה).

וכן בשעת ההתבודדות ראוי להתפלל מחוץ ליישוב ובמקום שיש עשבים דייקא כמבואר בכ”מ בספרי רבינו (עי´ בס´ השתפכות הנפש) ועכ”פ בביתו בחדר מיוחד לעבודת ה´, עיי”ש. ועכ”פ בשעת הדחק כל מקום כשר לתפילה וכמ”ש חז”ל (שו”ט תהלים ד) אמר הקב”ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בביה”כ שבעירך, ואם אתה אינו יכול לילך בבית הכנסת התפלל בתוך ביתך, ואם אין אתה יכול להתפלל התפלל על מיטתך ואם אין אתה יכול לדבר הרהר בלבך.

וכשם שלפני שיוצאין למלחמה צריך לבדוק אם הכלי זיין על תיקונו. דהיינו אם החרב חדה כראוי, והקנה שריפה מלא פילווער וכדומה, כך הוא בענין טהרת לבו לפני שעומד להתפלל כמ”ש חז”ל (שמ”ר כב, ד) צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל, וכן איוב אמר (איוב טז) על לא חמס בכפי ותפילתו זכה, זכה דייקא. וכמ”ש חז”ל (ברכות ל.)חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללין, וכן צריך לעשות גם כיום כל יהודי, וכדתניא (שם לב:) המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפילתו.

וכשם שבכלי זיין צריך לנקותו מכל עפרוריות המונעות שימושו הנכון כן צריך בתפילתו דהיינו שצריך לעשות תשובה גמורה ועכ”פ להרהר בתשובה על כל עוונותיו ובפרט מדבר הידוע לו וכדאיתא בזוה”ק (ויחי, דף רחכ:)מאן דאית ביה חובא ובעי למנעי רחמי עלוי, יכוין אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא, ולבתר יבעי צלותא כד”א (איכה ג) נחפשה דרכינו ונחקורה בקדמיתא, ולבתר ונשובה וכו´.

ובפרט צריך ליזהר מעבירות ופגמים המעכבים ביותר קבלת תפילתו וכדאיתא בזוה”ק (פקודי דף רמט.) אלין דאפיקו מפומייהו מלה דלא אצטריכא, ולבתר דא אפיקו מפומייהו מלה קדישא מלה דאורייתא ומטנפי פומייהו בה, קיימי ומנדין לון וקיימי בהאי נדוייא ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון.

וכן מובא בספרים דמי שיש לו עון שעטנז תפילתו אינה מתקבלת וכן המשמיע קולו בתפילתו תפלתו אינה נשמעת וכדאיתא בזוה”ק ויגש (דף רט: בסוף העמוד) מאן דצלי צלותיה קמי מאריה אצטריך ליה דלא למשמע קליה בצלותיה ומאן דאשמע קליה בצלותיה לא אשתמע, וכן מי שאינו מחלק מעשרותיו בעין יפה ובהרחבה, אמרו חז”ל (במדבר יב) שאין תפילתו עולה לשמים, ובתיקוני זוהר (תי´ י) איתא, שתפילה בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא.

וכן המתפלל בלי הכנעה ובלי מעשים טובים אין תפילתו נתקבלת וכמ”ש חז”ל (אותיות דרבי עקיבא, קטנות א)כל תורה ותפילה שאין בהם מעשים טובים ותשובה התורה בטילה והתפילה אינה רצויה, כל תפילה שאין בה לב נשבר וראש כפוף אינה רצויה.

וכן מי שאינו נמשך לשמוע ולעסוק בתורה, תפילתו אינה רצויה וכמ”ש חז”ל (מדרש שוחר טוב, משלי כח)כל מי שאין חביבין עליו דברי תורה גם תפילתו תועבה, וכל מי שאינו נזהר וגם מזלזל בכסף חבירו וכן שאר הענפים מגניבה וגזילה מעכבים עליית תפילתו וכמ”ש חז”ל (שמות רבה כב) כל מי שידיו מלוכלכות בגזל קורא להקב”ה ואינו עונה אותו למה, שתפילתו בעבירה. וכל הנצרך לנקביו ומתפלל תפילתו תועבה כמ”ש חז”ל (ברכות כג ועיין שיחות הר”ן סי´ ל´ עיי”ש).

וכן המתפלל בתוך ביתו וביחידות אמרו חז”ל (ירושלמי ברכות פ”ה ה”א) המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל, ואמרו (איכה רבתי ג) גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי, בא אחר הציבור מעשיו נפרטים משל למה הדבר דומה למלך דנכנסו אריסיו ובני ביתו לכבדו, בא א´ באחרונה אמר המלך תיסתם תיבתו, ומי גרם לו, הרי שבא באחרונה וכדאיתא בזוה”ק (תוספתא ויחי דף רלד) צלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא. דעד לא עאלת ההוא צלותא לאתעטרא בדוכתא אשגח בה קב”ה ואסתכי בה ואסתכי בחובוי ובזכותיה דההוא ב”נ מה דלא עביד כן בצלותא דסגיאין.

ובפרט צריך להיזהר בזילזול התפילה עצמה, כי כשם שהלוחם שהשונא מרגיש עליו שכלי זיינו אינו נמצא בתיקונו בשלימות, רודף אחריו ביותר להפילו ביתר קלות, כן הוא בענין התפילה וכדאיתא בזוה”ק (בראשית דף כג:) אי צלותא לאו איהי שלימה כמה מלאכי חבלה רודפין אבתריה כד”א (איכה א)כל רודפיה השיגוה וכו´.

ובכללות צריכים לשמור הפה כי גם הוא מסבב אי קבלת התפילה וכדאיתא בזוה”ר (מצורע, דף נג.) ת”ח כל חובי לעלמא קב”ה מכפר עלייהו בתשובה בר מההוא לישנא בישא וכו´ מאן דאית ליה לישנא בישא צלותיה לא עאלת קמי קב”ה וכדאיתא בזוה”ק (פקודי, רמט:) אינון דמטנפי פומייהו לא אשתמע צלותהון וכנ”ל.

וכשם שכלי זיין שמונח הרבה זמן ולא משתמשים בו מקבל חלודה ואינו ראוי לשימוש עד שיטפלו בו, לחדשו, כך הוא בענין התפילה שמי שמתרחק ממנה דהיינו מעבודת התפילה עליו כבדות ואינו יכול להתפלל אפי´ כשמתעורר קצת לזה, עד שמחליט בהחלטה חזקה להתאמץ בזה, כי גם בתפילה קיימת בחי´ (ספרי עקב)אם תעזבני יום, יומיים אעזבך (ועיין בירושלמי ברכות פ”א ומובא ברש”י ברכות דף ד. ד”ה זה הסומך לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג) וכשם שהלוחם לוקח אתו לכל מקום שהולך נשקו, כך האיש הישראלי צריך שתהי´ תפילתו עמו כל הכ”ד שעות של היממה בבחי´ משחז”ל (ברכות כא.) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.

וכשם שאינו דומה כוח הרבים לכח היחיד במלחמה וכמ”ש (ויקרא כו) אם בחוקותי תלכו וכו´ ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו כן הדבר לענין התפילה וכנ”ל וכמ”ש חז”ל (ברכות ו.) מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנא´ (תהילים פב) אלקים ניצב בעדת אֿל. וכמ”ש (איוב לו)הן אל כביר ולא ימאס (ופרש”י בברכות ח.)תפילת הרבים לא ימאס, וכמ”ש (תהילים נה) פדה בשלום נפשי מקרב לי (פירש”י ממלחמות הבאות עלי) כי רבים היו עמדי (פירש”י שהתפללו עמי), ועל כן ראוי ונכון להתאסף על כל צרה שלא תבוא בין של רבים ובין של יחיד להתאמץ בתפילה יחד, וק”ו שהי´ ראוי להתאסף להתפלל על גלות השכינה וצרה הרוחנית הפוקדת את הרבים ואת היחיד, וזהו באמת פלא גדול מה שאין מתקבצים על כל פנים מנין להתפלל על ההצלחה ברוחניות כי ימינו כצל עובר ואם לא עכשיו אימתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התפילה

כשם שאיש חיל צריך להיות מלומד מלחמה, איך ומתי להשתמש עם כלי נשקו, כך צריך כ”א להיות מלומד בתפילה, ולדעת שעל כל התקפת היצר מיד לרוץ לנשק, דהיינו לתפילה

 התפילה

ליקוטי מוהר”ן ח”א : עיקר כלי זינו של משיח הוא התפילה.
ובקיצור ליקו”מ שם, יש שינוי לשון : עיקר הכלי זיין של איש הישראלי הוא התפילה.

והנה באמת האיש הישראלי נמצא כסדר במלחמה תמידית, שהיא מלחמת היצר והתאוות, וכמ”ש (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכמו שפרש”י ‘מנעוריו’ כתיב, משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע, ואכן זוהי כל תכלית בריאת וביאת האדם לעולמו, לעמוד במערכת וקשרי המלחמה, ולהיות איש חיל באמת, ולכבוש כל הכבישות העומדות בדרכו למען טובתו הניצחית, דהיינו להכניע כל מידותיו ותאוותיו הרעים. ויבטלם כליל ויזכה למשול על כל רצונותיו, כי אזי יאה לקרותו גיבור מלחמה, וכמ”ש חז”ל (אבות פ”ד מ”א) איזהו גיבור – הכובש את יצרו, ועיקר הכלי זיין העומד לרשותו הוא התפילה, לזעוק ולצעוק לפני השי”ת להינצל מהיצר, שהם המים הזדונים המסובבים את האדם כל משך חיותו בעוה”ז.

והנה אחרי שנתאמת לנו שעיקר כלי זיין במלחמתנו, מלחמת היצר – היא התפילה, יש להבין משחז”ל (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצה”ט על יצה”ר, אם ניצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, אם ניצחו מוטב, ואם לאו יקרא ק”ש, אם ניצחו מוטב ואם לאו יזכיר יום המיתה, שלכאורה קשה ולמה לא הזכיר עיקר הכלי זיין והעצה לנצחו דהיינו ע”י התפילה ? ויש לומר דבעל המאמר לא בא לומר דברים ידועים ופשוטים שכל ילד ובר בי רב יודע מזה, אלא בא לגלות עוד דרכים וכלים לנצח המלחמה, ואע”פ שבודאי התפילה היא העיקר, מ”מ בתפילה לבד לא סגי כי השי”ת רוצה שנעשה ג”כ עוד דברים להראות תוקף וחוזק רצוננו, ועוד משום שעכשיו בעוה”ר לא תמיד דעתנו צלולה להתפלל תפילה המתקבלת, ע”כ מצא לנכון לגלות עוד דרכים לנצח מלחמתינו.

והנה כשם שאיש חיל צריך להיות מלומד מלחמה בבחי´ (שה”ש ג) “ששים גבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה”, והעיקר הוא ידיעה נכונה, איך ומתי להשתמש עם כלי נשקו, כך צריך כ”א להיות מלומד תפילה, ולדעת שעל כל התקפת האויב מיד לרוץ לנשק, דהיינו לתפילה, ללחום איתו.

ובכלל “מלומדי מלחמה” לדעת כל ההלכות הקשורות עם התפילה, וכן לדעת פירוש המילות בכל הסידור, והמחזורים, והסליחות, והתהלים, ושאר ספרי תפילות תחינות ובקשות. (ויש באתר ברסלב פרסמוים של תפילות מגדולי ישראל ומספר ליקוטי תפילות של רבי נתן מברסלב, וטוב להתעדכן ולעקוב ותקראו מהם ותמצאו רפואות הנפש)

וכשם שהלוחם צריך לדעת לכוון למטרה, כן המתפלל צריך להתאמץ לכוון בתפילה, ולהסיר כל המניעות והבילבולים, וכמב”פ שלזה זוכים ע”י בחי´ משפט, כגון נתינת פרוטה לצדקה לפני התפילה, וכמב”פ, כי כשם שיש כישורים מסויימים הנדרשים ללוחם, כן הוא בעניין התפילה, וכמ”ש הרמב”ם (ה´ תפילה פ”ד ה”א) שטהרת הידיים וכיסוי הערוה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב הן דברים המעכבים את התפילה.

וכשם ששר צבא היוצא למלחמה משתדל לנהל אותה במקום ובשעה הכי מובחרת ונוחה לניצחונו, כך ראוי לכל יהודי להשתדל להתפלל בעת רצון… דהיינו: בשחרית כוותיקין, שגם מדינא רק אז מקיימים המצוה לכתחילה (כמבואר בשו”ע או”ח סי´ פ”ט), וכמ”ש חז”ל (ברכות ט:) כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל אותו היום וכפירשו התוס´ (ד”ה כל), דהיינו כותיקין.

וכן בכל עת שהציבור מתפללים וכמ”ש חז”ל (שם ח.) מאי דכתיב (תהלים פט) “ואני תפילתי לך ה´ עת רצון” אימתי עת רצון – בשעה שהצבור מתפללים עיי”ש.

וכן בכל פעם שאנו רואים התגלות החסד בעולם, וסימנא טבא מן שמיא הוא עת רצון וראוי להתפלל אז כמ”ש (תענית כד:) א”ל רבי אלעזר מהגרוניא לדידי אקריון בחלמי שלם טב לרב, מריבין טב, דמטוביה מטיב לעמיה, אמר ש”מ עת רצון היא, בעי רחמי ואתי מיטרא, וכמ”ש חז”ל (סנהדרין סד.) אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה, וכמ”ש (שם קב.) בעת רצון עניתך, עת מזומנת לטובה, ועיין במגן אברהם (סי´ א סק”ד) בשם הרקנט”י שסוף הלילה (מה שקורין פארטאג´ס) הוא עת רצון לבקש צרכיו עיי”ש.

וכבר נודע שעיקר העת רצון הוא בחצות לילה דייקא, כי כן מבואר היטב בהרבה הרבה מקומות בזוהר הק´, וכן איתא ג”כ בהדיא בתלמודא דידן (יבמות עב.). _ ועיקר חצות הוא תמיד אחר שש שעות מתחילת הלילה הן בקיץ הן בחורף ונמשך עד גמר אשמורה שניה, דהיינו שנמשך ב´ שעות, וכמבואר בדברי רבינו ז”ל (בל”מ ח”א קמט).

ובודאי מי שחושב על סופו ותכליתו צריך להשתדל מאד מאד לנצל כל הזמנים הנ”ל, ובפרט זמן חצות הלילה, ועכ”פ לפרקים כגון אחת לשבוע, עד שירחם ה´ ויוכל לנצלם בקביעות, ועל הנ”ל בעצמו צריך להשתמש עם כלי זיינו ולהרבות בתפילה, ועל זה אמרו חז”ל (אגדת בראשית כט) אשרי אדם שנמצא לו שעה של רצון, ועכ”פ כל העיתים טובים לתפילה וכמ”ש (דברים ד) כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה´ אלוקינו בכל קראינו אליו וכמ”ש חז”ל (אג”ב כט) א”ל דוד רבונו של עולם בכל שעה שאני מתפלל לפניך עשה אותו עת רצון עיי”ש. וכן לעניין מקום התפילה יש להתפלל במקום קבוע, וכמ”ש חז”ל (ברכות ז: כל הקובע מקום לתפילתו אויביו נופלים תחתיו, ועיין בשו”ע או”ח סי´ צ כל הפרטי דינים הנוגעים בזה).

וכן בשעת ההתבודדות ראוי להתפלל מחוץ ליישוב ובמקום שיש עשבים דייקא כמבואר בכ”מ בספרי רבינו (עי´ בס´ השתפכות הנפש) ועכ”פ בביתו בחדר מיוחד לעבודת ה´, עיי”ש. ועכ”פ בשעת הדחק כל מקום כשר לתפילה וכמ”ש חז”ל (שו”ט תהלים ד) אמר הקב”ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בביה”כ שבעירך, ואם אתה אינו יכול לילך בבית הכנסת התפלל בתוך ביתך, ואם אין אתה יכול להתפלל התפלל על מיטתך ואם אין אתה יכול לדבר הרהר בלבך.

עוד כמה כללים להכנת הכלי מלחמה – היא התפילה !

וכשם שלפני שיוצאין למלחמה צריך לבדוק אם הכלי זיין על תיקונו. דהיינו אם החרב חדה כראוי, והקנה שריפה מלא פילווער וכדומה, כך הוא בענין טהרת לבו לפני שעומד להתפלל כמ”ש חז”ל (שמ”ר כב, ד) צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל, וכן איוב אמר (איוב טז) על לא חמס בכפי ותפילתו זכה, זכה דייקא. וכמ”ש חז”ל (ברכות ל.)חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללין, וכן צריך לעשות גם כיום כל יהודי, וכדתניא (שם לב:) המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפילתו.

וכשם שבכלי זיין צריך לנקותו מכל עפרוריות המונעות שימושו הנכון כן צריך בתפילתו דהיינו שצריך לעשות תשובה גמורה ועכ”פ להרהר בתשובה על כל עוונותיו ובפרט מדבר הידוע לו וכדאיתא בזוה”ק (ויחי, דף רחכ:)מאן דאית ביה חובא ובעי למנעי רחמי עלוי, יכוין אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא, ולבתר יבעי צלותא כד”א (איכה ג) נחפשה דרכינו ונחקורה בקדמיתא, ולבתר ונשובה וכו´.

ובפרט צריך ליזהר מעבירות ופגמים המעכבים ביותר קבלת תפילתו וכדאיתא בזוה”ק (פקודי דף רמט.) אלין דאפיקו מפומייהו מלה דלא אצטריכא, ולבתר דא אפיקו מפומייהו מלה קדישא מלה דאורייתא ומטנפי פומייהו בה, קיימי ומנדין לון וקיימי בהאי נדוייא ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון.

וכן מובא בספרים דמי שיש לו עון שעטנז תפילתו אינה מתקבלת וכן המשמיע קולו בתפילתו תפלתו אינה נשמעת וכדאיתא בזוה”ק ויגש (דף רט: בסוף העמוד) מאן דצלי צלותיה קמי מאריה אצטריך ליה דלא למשמע קליה בצלותיה ומאן דאשמע קליה בצלותיה לא אשתמע, וכן מי שאינו מחלק מעשרותיו בעין יפה ובהרחבה, אמרו חז”ל (במדבר יב) שאין תפילתו עולה לשמים, ובתיקוני זוהר (תי´ י) איתא, שתפילה בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא.

וכן המתפלל בלי הכנעה ובלי מעשים טובים אין תפילתו נתקבלת וכמ”ש חז”ל (אותיות דרבי עקיבא, קטנות א)כל תורה ותפילה שאין בהם מעשים טובים ותשובה התורה בטילה והתפילה אינה רצויה, כל תפילה שאין בה לב נשבר וראש כפוף אינה רצויה.

וכן מי שאינו נמשך לשמוע ולעסוק בתורה, תפילתו אינה רצויה וכמ”ש חז”ל (מדרש שוחר טוב, משלי כח)כל מי שאין חביבין עליו דברי תורה גם תפילתו תועבה, וכל מי שאינו נזהר וגם מזלזל בכסף חבירו וכן שאר הענפים מגניבה וגזילה מעכבים עליית תפילתו וכמ”ש חז”ל (שמות רבה כב) כל מי שידיו מלוכלכות בגזל קורא להקב”ה ואינו עונה אותו למה, שתפילתו בעבירה. וכל הנצרך לנקביו ומתפלל תפילתו תועבה כמ”ש חז”ל (ברכות כג ועיין שיחות הר”ן סי´ ל´ עיי”ש).

וכן המתפלל בתוך ביתו וביחידות אמרו חז”ל (ירושלמי ברכות פ”ה ה”א) המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל, ואמרו (איכה רבתי ג) גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי, בא אחר הציבור מעשיו נפרטים משל למה הדבר דומה למלך דנכנסו אריסיו ובני ביתו לכבדו, בא א´ באחרונה אמר המלך תיסתם תיבתו, ומי גרם לו, הרי שבא באחרונה וכדאיתא בזוה”ק (תוספתא ויחי דף רלד) צלותא דיחיד לא עאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא תקיפא. דעד לא עאלת ההוא צלותא לאתעטרא בדוכתא אשגח בה קב”ה ואסתכי בה ואסתכי בחובוי ובזכותיה דההוא ב”נ מה דלא עביד כן בצלותא דסגיאין.

ובפרט צריך להיזהר בזילזול התפילה עצמה, כי כשם שהלוחם שהשונא מרגיש עליו שכלי זיינו אינו נמצא בתיקונו בשלימות, רודף אחריו ביותר להפילו ביתר קלות, כן הוא בענין התפילה וכדאיתא בזוה”ק (בראשית דף כג:) אי צלותא לאו איהי שלימה כמה מלאכי חבלה רודפין אבתריה כד”א (איכה א)כל רודפיה השיגוה וכו´.

ובכללות צריכים לשמור הפה כי גם הוא מסבב אי קבלת התפילה וכדאיתא בזוה”ר (מצורע, דף נג.) ת”ח כל חובי לעלמא קב”ה מכפר עלייהו בתשובה בר מההוא לישנא בישא וכו´ מאן דאית ליה לישנא בישא צלותיה לא עאלת קמי קב”ה וכדאיתא בזוה”ק (פקודי, רמט:) אינון דמטנפי פומייהו לא אשתמע צלותהון וכנ”ל.

צריך לנקות את הכלי נשק מידי פעם

וכשם שכלי זיין שמונח הרבה זמן ולא משתמשים בו מקבל חלודה ואינו ראוי לשימוש עד שיטפלו בו, לחדשו, כך הוא בענין התפילה שמי שמתרחק ממנה דהיינו מעבודת התפילה עליו כבדות ואינו יכול להתפלל אפי´ כשמתעורר קצת לזה, עד שמחליט בהחלטה חזקה להתאמץ בזה, כי גם בתפילה קיימת בחי´ (ספרי עקב)אם תעזבני יום, יומיים אעזבך (ועיין בירושלמי ברכות פ”א ומובא ברש”י ברכות דף ד. ד”ה זה הסומך לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג) וכשם שהלוחם לוקח אתו לכל מקום שהולך נשקו, כך האיש הישראלי צריך שתהי´ תפילתו עמו כל הכ”ד שעות של היממה בבחי´ משחז”ל (ברכות כא.) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.

וכשם שאינו דומה כוח הרבים לכח היחיד במלחמה וכמ”ש (ויקרא כו) אם בחוקותי תלכו וכו´ ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו כן הדבר לענין התפילה וכנ”ל וכמ”ש חז”ל (ברכות ו.) מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנא´ (תהילים פב) אלקים ניצב בעדת אֿל. וכמ”ש (איוב לו)הן אל כביר ולא ימאס (ופרש”י בברכות ח.)תפילת הרבים לא ימאס, וכמ”ש (תהילים נה) פדה בשלום נפשי מקרב לי (פירש”י ממלחמות הבאות עלי) כי רבים היו עמדי (פירש”י שהתפללו עמי), ועל כן ראוי ונכון להתאסף על כל צרה שלא תבוא בין של רבים ובין של יחיד להתאמץ בתפילה יחד, וק”ו שהי´ ראוי להתאסף להתפלל על גלות השכינה וצרה הרוחנית הפוקדת את הרבים ואת היחיד, וזהו באמת פלא גדול מה שאין מתקבצים על כל פנים מנין להתפלל על ההצלחה ברוחניות כי ימינו כצל עובר ואם לא עכשיו אימתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *