כוח הקדושה והטומאה – להעלות ריח טוב או סירחון בנשמה

כוח הקדושה וטומאה – להעלות ריח טוב או סירחון בנשמת האדם והכל לפי מעשיו בתורה ומצוות, התנהגותו ודיבוריו – תשמרו על הלבוש שלכם נקי ומבושם. לא רק על ידי בושם ודאודורנט אלא בעיקר על ידי מעשים טובים ושמירת המצוות בשמחה.

(במדבר כה, יא) "פנחס.. השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי".

כוח הקדושה וטומאה – להעלות ריח טוב או סירחון בנשמה

כל מעשה שאדם עושה מוליד ריח,
אם זה מעשה טוב כפי רצון ה', הרי מוליד ריח טוב ועושה נחת רוח להשי"ת
בבחי' (ויקרא א-ט, ועוד הרבה) ריח ניחוח לה'.

ואם ח"ו להיפך, אזי מעשיו מולידים ריח רע וסירחון וגועל
בבחי' (ויקרא כו-כז. ל) ואם בזאת לא תשמעו לי, והלכתם עמי בקרי.. וגעלה נפשי אתכם.
וכתיב (שם, ג-יא) אם בחוקותי תלכו.. ולא תגעל נפשי אתכם.

והמשילו חז"ל (ברכות נא.) מי שאכל שום וריחו נודף – יחזור ויאכל שום אחר, כדי שיהא ריחו נודף?!

והריח הטוב והטעם הטוב של דברים רוחניים נותנים אותותם ג"כ בדברים גשמיים,
וכמ"ש חז"ל (שבת קיט.) אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף?
א"ל תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילים לתוכו וריחו נודף.

וכמ"ש (ברכות מג:) עתידים בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, שיתנו ריח טוב כלבנון,
שנאמר (הושע יד-ז) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון.

ואמרו (עירובין כא, ב) מאי דכתיב (שה"ש ז-יד) הדודאים נתנו ריח?
אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא.

וכתיב (בראשית כז-כז) וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה',
ואמרו חז"ל (תענית כט,ב) כריח שדה של תפוחים.

וכדאיתא ברש"י עה"ת (שם. והוא מחז"ל בב"ר סה-כב) וירח וגו'.
והלא אין ריח רע יותר משטף העזים?! אלא מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן. ע"כ.

כי זה פועל יוצא מקדושת הצדיקים, ופוק חזי שישנם תינוקות שכל הזמן נודף ריח לא נעים,
ולעומתם ישנם תינוקות קדושים שמריחים מגופם הטבעי ריח טוב ונעים במיוחד, וכידוע מהמציאות.

וכל זה ללא סגולת וידיעת חז"ל שאמרו (כתובות סא.) דאכלא אתרוגא הוו לה בני ריחני.

ולהיפך ג"כ הריח רע פוגם את הנפש והנשמה,
וכמ"ש חז"ל (סוטה יב) שתיבת משה רבינו חמר מבפנים וזפת מבחוץ,
כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע.

ואמרו (הורות יג:) י' דברים קשים ללימוד.. העובר מתחת ריח רע של נבילה:
ואמרו (ב"ר פד-טז) זימן הקב"ה לאותו צדיק (יוסף) שקים מלאים בשמים, מפני ריחן של ערביים.
ואמרו (סוטה מח.מט.) הטהרה שפסקה ובטלה מישראל – נטלה את הריח.
ואמרו (שם) מורחנא ריחא דחיננותא, אמר ליה בני טהרה יש בך, (וראה בלקוטי מוהר"ן קמא,ב-ו).

ובמשיח צדקינו כתיב "דמורח ודאין" (סנהדרין קח.) והיינו מרוב קדושתו וטהרתו (ועיי"ש בליקו"מ).

ואמרו (ב"ר לד-י) וירח ה' את ריח הניחוח.
הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, ריח של חנניה מישאל ועזריה;
ריח דורו של שמד שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך.

ואמרו (שה"ש א-כ) כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אני (שהש"ר א-ג) שמן תורק שמך.

ואמרו (שם ז-נה) עד שהמלך הקב"ה במסבו ברקיע, נתנו ישראל ריח רע בעגל.
ואמרו (פסיקתא רבתי כ) בשעה שבנה שלמה את בית המקדש נתמלא כל העולם ריח של בשמים.
ואמרו (אגדת בראשית יט) חייכם ערב עלי ריח של אותו דם של ערלות ממור ולבונה.

וזה בחי' מה שראיתי מובא בשם ה"ישמח משה" זצ"ל, וז"ל:
ולא כיליתי את בנ"י בקנאתי. האיש אחד יחטא, ועל כל העדה יקצוף?!
אלא שאמרו שעבירה גוררת עבירה,
ואמרו על אליהו שסתם נחיריו בעברו לפני רשע,
ולא סתם נחיריו בעברו לפני נבילה,
ואמר שריח רע של רשע נודף יותר מריחה של נבילה,
שברשע שוכנים יצה"ר וכוחותיו, ואל הריח הרע נמשכים כוחות הטומאה,
ובורחים כוחות הקדושה,

ומובן שכאשר עשה זמרי בן סלוא נבלה כזו בפרסום גדול,
הוליד ריח רע גדול במחנה העברים, והיו בורחים כל כוחות הקדושה מישראל,
אילולי בא פנחס ומסר נפשו וקידש שם שמים ברבים והוליד ריח טוב גדול והעביר הסרחון,
כמו שמעשנים בית בריח טוב, וברחו כל כוחות הטומאה,
ומצוה גוררת מצוה ונשארה השראת השכינה בישראל.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

ישיבת – נצח מאיר ירושלים

• תוכחה של צדיק מעלה ריח טוב בנשמה
• מצוות תוכחה אבל עם טעם טוב
• מצוות ומעשים טובים הם ריח טוב זה כוח וחיים לנשמה